"כשאמא באה הנה, יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית,
חלפו האביבים, חצי מאה עברה,
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים,
אבל על חוף ירדן, כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומייה וגם אותה התפאורה,
חורשת האיקליפטוס, הגשר, הסירה,
וריח המלוח על המים"
טיול בצפון, באזור כנרת, יכול להיות הרבה יותר מעוד יום של הליכה בטבע הפתוח. בין הנופים הפסטוראליים והציוריים אשר מקיפים את האגם, מסתתרים גם לא מעט אתרים היסטוריים. כעת, אנו מזמינים אתכם לצאת עמנו לטיול קצר ומדליק באזור המושבה כנרת. זוהי המלצה
למסלול טיול באזור כנרת אשר מתחיל ומסתיים בחנות
תמר בכפר. שם, תוכלו להסתובב בחנות המקסימה, בין המדפים ושקי התבלינים, ולקנות מוצרים טבעיים ואיכותיים תוצרת כחול-לבן (או יותר נכון, תוצרת הצפון). אחלה צידה לדרך.
מתחילים ללכת ומבקרים את נעמי שמר ורחל המשוררת
לאחר שביקרנו בחנות תמר בכפר, וקנינו קצת מזון לחצי יום של כיף בטבע, נלך אל נקודת הציון הראשונה שלנו – בית הקברות העתיק של כנרת. בית העלמין המיוחד הזה, אשר מצבות נחות בו תחת צל הדקלים ומול האגם, הוא ביתם לעולמי עד של אישים גדולים ומופלאים בתולדותיה של הציונות בארץ ישראל. נהלך בשקט בין המצבות ונוכל למסור דרישת שלום לנעמי שמר, רחל המשוררת, אברהם הרצפלד, משה הס, דב בר בורוכוב וכמובן – ברל כצנלסון.
בתום ביקורנו בבית הקברות העתיק של כנרת, נצא חזרה לכיוון כביש 90. נחצה את הכביש בזהירות, ונפנה לדרך עפר מישורית ורחבה (שמאלה). דרך העפר המקסימה תיקח אותנו ביינות בריכות דגים ומטעי תמרים. גם כאן, הנוף המקסים מספר מאחוריו סיפור מרגש על חלוציות וציונות.
כאשר נהלך בין בריכות הדגים הסמוכות לכנרת, ניזכר בכך שמדובר בשריד לביצות אשר אפיינו את השטח לפני כ-100 שנים (עד אשר חלוצי כנרת הצליחו להפוך את מרביתן לקרקע חקלאית פורייה). מטעי התמרים הם למעשה מטעי התמרים הראשונים שנטעו באזור זה של ארץ ישראל בתקופת הציונות המתחדשת. אם תרצו להרחיב את ידיעותיכם, תוכלו בסוף המסלול לבקר במרכז המבקרים של החנות תמר בכפר. שם, תשמעו כיצד משפחת שניידמן, מראשוני המתיישבים החלוצים במושבה כנרת, הגשימה חלום מתוק על חקלאות עברית בעמק.
בובה, הפרדה הפסיכולוגית
השביל מגיע אל אנדרטה לזכרה של בובה, הפרדה המיתולוגית של קבוצת כנרת. ובכן, לא מדובר ב"גלעד זיכרון" רגיל. בובה הייתה עבור תושבי כנרת הרבה יותר מבהמת עבודה. הצעירים האידיאליסטיים, אשר התמודדו עם קשיים לא פשוטים, היו פונים אליה כפסיכולוגית על ארבע ושופכים בפניה את ליבם.
כאשר נפטרה הפרדה בשיבה טובה, נערך לה טקס אשכבה מרשים על ידי החברים, באזור זה שליד בריכות הדגים של כנרת. ליד האנדרטה של בובה, נוכל לשבת לרגע ולנוח. במקום ישנה פינת ישיבה נעימה מול הנוף. לאחר מכן, נמשיך ללכת על בסיס שביל ישראל ונגיע אל הירדנית.
הירדנית היא אתר טבילה לנוצרים העולים לישראל בכדי להתבשם מקסמה של ארץ הקודש. זהו המקום שבו הצליינים הנוצרים נוהגים לטבול במימי הנהר. למעשה, הירדנית הוקמה כאן כתחליף לאתר הטבילה המקורי שנמצא מעברו השני של הגבול – בקאסר אל יהוד (צפון ים המלח).
מהירדנית אל סכר דגניה המפורסם
באתר הירדנית נוכל להשקיף היישר אל סכר דגניה. הסכר המפורסם הוקם כחלק ממאמציו של "הזקן מנהריים", פנחס רוטנברג, שביקש לבנות כאן את תחנת הכוח העברית הראשונה. כאשר תחנת הכוח בנהריים הפסיקה לפעול, ונבנה המוביל הארצי, סכר דגניה שינה את ייעודו. כעת, מטרתו של הסכר הוגדרה לוויסות וצמצום זרימת המים מהאגם לנהר. זאת, בכדי לאפשר לאגם הכנרת להיות מאגר מים מתוקים לתושבי מדינת ישראל. עד היום, מדובר במקור השאיבה העיקרי אשר מזין את המוביל הארצי.
מן הירדנית נסתובב ונפנה צפונה לכיוון בית המוטור. בית המוטור הוא בית משאבות אשר באמצעותו החלוצים שאבו מים להשקיית שדותיהם באזור. בית המוטור המרשים נמצא לא רחוק מהכניסה לקבוצת כנרת. הקמתו של המבנה הייתה פרי יוזמתו של משה ברמן, אגרונום שניהל באותם הימים את חוות כנרת. בהעדר מקור חשמל, בית המוטור שאב את מי הירדן בעזרת גז. בין השאר, התגוררה בבית שלישיית יחד שהורכבה מנח נפתולסקי, בן ציון ישראלי ומאיר רוטנברג.
בית המוטור וביצת כנרת
לאחר הביקור בבית המוטור, נמשיך צפונה עם השבילים המקסימים, דרך ביצת כנרת. הביצה היא למעשה זכר לתוואי העתיק והקדום של נהר הירדן. מפלס המים בביצה זהה למפלס המים באגם ולמרות שורה של ניסיונות לייבשה על ידי החלוצים, הביצה הצליחה להחזיק מעמד. בשלב מסוים, היא הוסבה לכדי בריכות דגים.
השביל מגיע אל כביש 90 וכאן עלינו לחצות את הכביש (שוב, בזהירות) בכדי לחזור אל בית העלמין של כנרת. כעת, נמשיך לכיוון הרכב הממתין לנו בחנייה של החנות תמר בכפר.
מסלולי טיול מומלצים באזור: